חנות האופניים גלריית החנות קטלוג מוצרים מאמרים חדשות מועדון חברים אופניים חשמליים צור קשר

המסע מראש הנקרה לאילת

"רוכבים למען הנשימה" / מסע אופני הרים מראש הנקרה לאילת
 
בדיוק כמו בשנה שעברה, מיד שהחלו קרני השמש של סוף החורף להפציע והאביב עמד כבר בפתח, החלו העצמות לדרוש את שלהן. א ו פ נ י י ם – זה מה שדורשות העצמות בעת זו של השנה ועצמותינו, כמו המפלצת מאגם לוך נס אם הן לא מקבלות את מבוקשן מיד, הן מיד דורשות יותר.
לפיכך התחלנו לרכוב במרץ באזור הקרוב לבית, אחר כך באזורים מרוחקים יותר ולבסוף לא יכולנו להתאפק עוד והחלטנו לקיים שוב מסע ארוך מצפון הארץ ועד דרומה כמו המסע של השנה שעברה (מסע אופני הרים ממטולה לאילת שפורסם בשוונג תחת הכותרת "ממטולה לאילת בחמישה ימים").
 
התכנון
בניגוד למסע הקודם שכלל רק "חן וחסד" החלטנו הפעם לשלב גם רצון לעזור לזולת. על כן החלנו לחפש גוף לתרום עבורו דרך קיום המסע. סייע לנו בדבר אורן מלכין מחברת "פאן רייד" שחיבר אותנו לאגודת "סיסטיק פיברוזיס". רחל ראש האגודה הציגה בפנינו את פועלה של האגודה למען הילדים החולים במחלה ולא נותר בנו ספק כי מדובר במלאכת קודש. מכאן החלו להירקם במקביל מסע התרומות עבור האגודה ותכנון ציר המסע. עוד בימי הגשם הסוערים של החורף נטלו אילן ויגאל מ"ספין בייק" ג'יפ וניווטו את שבילי המסע המיועדים (מראש הניקרה ועד אילת).
החלטנו לקיים את המסע לאורך שישה ימים והדרך כולה חולקה לקטעים על פי ימי המסע כר"מ:
 
א.     יום ראשון – מראש הנקרה ועד קיבוץ ברקאי – דרך יוקנעם ונחל השופט (100 ק"מ).
ב.     ביום השני מקיבוץ ברקאי ועד לקיבוץ כפר מנחם – דרך המוביל הארצי (110 ק"מ).
ג.       ביום השלישי מקיבוץ ברקאי ועד באר שבע – דרך קיבוץ נגבה (86 ק"מ).
ד.      ביום הרביעי מבאר שבע ועד מצפה רמון דרך ציר הנפט (85 ק"מ).
ה.     ביום החמישי ממצפה רמון ועד לפונדק ה-101 של כושי דרך נחל פארן (80 ק"מ).
ו.       ביום השישי כושי עד אילת במקביל לכביש הערבה (94 ק"מ).
 
תכנון המזון לטיול, מקומות לינה ותוספי מזון ואנרגיה גזל זמן רב וטלפונים רבים לתורמים שונים ולבסוף לאחר כחודש של הכנות והיערכויות הגיע המועד המיוחל ליציאה למסע. ביום חמישי ה-28/04/05 (לקראת סוף חוה"מ פסח) יצאנו לדרך.
 
המשתתפים
 
מסע אופני הרים בן שישה ימים לאורך כמעט 600 ק"מ הינו חוויה ספורטיבית קשה ומתישה. הרבה יותר מחוויה ספורטיבית מדובר בחוויה חברתית מעניינת ומרתקת. החבורה שנאספה למסע הזה היתה כל כך מגוונת שלא ניתן היה לשער לפני המסע כי ייווצר איזה שהוא חיבור חברתי בין חברי הקבוצה. החל מכך שהצעיר בחבורה היה ילד בן 12.5 בשם יובל דולין, שלא רק שרכב את כל המסע ללא הנד עפעף אלה גם שהשיג את הגדולים ללא כל מאמץ (לאנס ארמסטרונג הישראלי – אתם עוד תראו) וכלה בזקן החבורה – יגאל ברנע מספין בייק. באמצע עוד נטלו חלק במסע נשים חזקות אופי ורגליים שמילאו את חלל האוויר בפטפוטים עליזים וגברים שריריים שעד לפני כמה שנים עוד שקלו כמו פילים צעירים בגן החיות. יחד איתם גם אבא (משה) ושני בניו התאומים (ניב ודור) שעשו את המסע כ"מסע התבגרות" לרגל חגיגות הבר מיצווה שלהם (כבר יותר קל להיות אינדיאני...) ברור מכך שאנשים נורמאליים לא תמצאו בחבורה הזאת, רמת הטרוף של חברי הקבוצה לא היתה מביישת אפילו בתי חולים פסיכיאטריים ותיקים. אבל אתם הרי יודעים שבלי השיגעון אי אפשר לעשות מסעות כאלה. עוד נציין כי במהלך ימי המסע הצטרפו רוכבי אופניים רבים בכל חלקי הארץ. חלק רכבו יום, יומיים וחלק אפילו נשארו עד אילת. להלן רשימה של חברי הקבוצה שרכבו את כל הדרך מראש הנקרה ועד אילת:
אורן נהג הג'יפ החמוד
אילן G.P.S  שזכר בעל פה את כל ציר הניווט והוביל את הקבוצה בבטחה
יגאל מספין בייק שדאג לארגון הלוגיסטי המעולה ותרם את הג'יפ שלו
לידיה היפה ובעלה "דודי המתרוקן" שרכבו על אופני טנדאם
טל החובשת ובעלה דידי "תלת ראשי"
משפחת דולין "המקצוענים" (אייל, יובל ונירית)
שלומי "קאסטום" האיש טוב הלב ביותר שרכב אי פעם
אייזיק specialized צלם המסע שהגיע אלינו מלוס אנג'לס
חן "המווזלן"
רותי "הנחושה" והכי חמודה
יורם "הקיבוצניק"
"משה והתאומים" (וזה לא שם של מסעדה מזרחית)
קרן "השקיית שדות"
גלעד "המשדרג"
מנשה "חגיגות היובל" שחגג את יום הולדתו ה-50 במסע
ועבדכם הנאמן סער "אדוויל" (היה לי חום)
אדם נוסף שרכב ביום הראשון, נפצע ולצערנו לא יכול היה להמשיך במסע הוא יואל מזרחי סמנכ"ל חברת מולטילוק בארץ שגם תרם כספים רבים לעמותה.
 
בקיצור כל החבורה הזאת ועוד נלווים התייצבו ביום חמישי בבוקר בראש הנקרה לצילומים אחרונים לפני היציאה לדרך.
היום הראשון
 
יצאנו שמחים ועליזים מראש הנקרה ורכבנו לאורך הטיילת עד נהריה, משם לאורך חוף הים עד עכו, סיור קצר על חומות העיר, תיקוות של חברי הקבוצה למנת חומוס (בכדי שיהיה כוח), התקוות שנגוזו באכזריות וחזרה לדרך. עברנו דרך השדות של עין המפרץ ומשכנו בשטח עד לנחל הקישון. רכבנו לאורך הנחל עד המושבה ביוקנעם ומשם טיפסנו על הרכס דרך נחל השופט עד גבעת ניל"י. משם לאורך התוואי המתוכנן של כביש 6 עד לקיבוץ ברקאי שארח אותנו בכבוד מלאכים לשנת לילה וארוחת ערב דשנה. סה"כ 100 ק"מ ביום הזה.
כמו בשנה שעברה, גם השנה, היום הראשון קשה וקשה ממנו המחשבה על היום השני שבפתח. כולם הלכו לישון מוקדם בתקווה שהישבן יסכים לשוב לאוכף האופניים ביום המחרת. לאורך היום הצטרפו אלינו רוכבים רבים מהסביבה שהנעימו את הרכיבה ותרמו מידיעותיהם אודות האזור.
מתחילים - ראש הנקרה
 
 
היום השני
 
על הבוקר קר, לח וכואב בטוסיק. אבל אין ברירה, יש לפנינו עוד יום ארוך. יצאנו ברכיבה לעבר תוואי המוביל הארצי. חצינו שדות חרושים, רכבנו בשבילים עם חול טובעני אבל בצהריים המוקדמים הגענו לטירה. רק לאחר איומים על חיי המתנגדים הצלחנו לשכנע את חברי הקבוצה שאין ברירה ונהיה חייבים לפצות את עצמנו על החומוס שזנחנו בעכו (מאוד ספורטיבי מצידנו , לא?). אי לכך ביצענו הפסקת צהריים בטירה ו"נפלנו" על החומוסיה הקרובה (החומוס הזה השפיע רע על קיבותינו ועל איכות האוויר באזור עוד מס' ימים). לאחר הארוחה המשכנו לאורך המוביל דרך כפר סבא, עד ראש העין , משם חתכנו לכיוון רמלה, דרך המושבים (עזריה, פדיה) עלינו על השביל ליד מסילת הרכבת ועד לקיבוץ כפר מנחם. הגענו לקיבוץ מותשים לגמרי וגם כאן קיבלנו אירוח לבבי וחם, פשוט נפלא.  בלילה, אחרי שכולם כבר הלכו לישון השתרך לו תור ארוך לשירותים ...מזכרת קטנה מטירה (אולי בכל זאת עדיף לאכול חטיפי אנרגיה????)
ציר המוביל הארצי
 
היום השלישי
 
קמנו מוקדם בבוקר ורכבנו יחד לקיבוץ נגבה. הגענו לשם בדיוק בשעה המתוכננת (09:00) על מנת להשתתף באירוע ההתרמה שארגן אורן מלכין עבור העמותה. פגשנו את משפחותינו והשתתפנו במסע אופניים קצר (32 ק"מ ) עם רוכבי אופניים מהסביבה שהגיעו לתרום ולהשתתף באירוע. זמננו דחק ולכן מיד לאחר הרכיבה באירוע פנינו דרומה לעבר באר שבע. הספקנו עוד לעצור בפונדק של פיליפ בדרך ומשם לאורך הכביש עד באר שבע. נציין כי הכביש הזה כולו עליות וירידות קצרות וחדות מה שגורם לתחושה של "לונה פארק" ותענוג אמיתי. בבאר שבע התאכסנו במלון "נווה מדבר" בעיר. אולי פעם זה היה נווה מדבר, היום מדובר במדבר לשמו. עדיף לישון בחוץ ולא במלון הזה, מה גם שהשומר במקום כמעט הרביץ לנו (זה מה שחסר לנו אחרי יום רכיבה). לשיפור החוויה הוזמנו לחגוג את המימונה אצל משפחתה של רימונד בבאר שבע, אירוח על פי מצוות החג "תרבחו ותסעדו" ואת שניהם לא הפסקנו לעשות בערב הזה.
32 ק"מ עם רוכבים נוספים בנגבה
 
 
היום הרביעי
 
הגענו למדבר
מכאן מתחלפים הצבעים, מתחלף הנוף והכל קשה יותר.
רכבנו בשבילים לאורך הכביש עד משאבי שדה. כאן עלינו על ציר הנפט ואיתו רכבנו עד שדה בוקר. נשמע פשוט? ציר הנפט על אופני הרים זה עונש חינוכי. זווית העליות מביאה אותך לחשוב מה יקרע ראשון – השריר או השרשרת. כל אחד התכנס בעצמו ובמשימה – לעבור כל העליות ברכיבה. לא יאמן אבל לאט לאט ובנחישות, גם העליות האלה עברו, אפילו בלי תקלות, חוץ מגלעד שמערכת ההילוכים שלו ויתרה על המשך המסע. גלעד עבר לרכב על אופניים ספייר (ראלי מצ'וקמקות) שהוא ממש התאהב בהן.
משדה בוקר לאורך הכביש עד מצפה רמון. ישנו במלון מדהים בעיר "קלאב רמון" – (הבניין היחיד במצפה שיש בו מעלית), לא העזנו להוציא את האף מהחדרים מרוב קור ובבוקר מה? שוב טוסיק על האוכף?... לא נכון...אין ברירה. חכי חכי רותי, זה עוד יכאב יותר.
קשה קשה – עליה ראשונה בציר הנפט
 
היום החמישי
 
ירדנו לתוך המכתש דרך הכביש. מהירות מטורפת (הטנדם הגיע ל – 74 קמ"ש. הצרחות של לידיה נשמעו במפרץ הפרסי). כל אחד מרוכז באופניים שלו ולא מרגישים את הקור מרוב אדרנלין. בהפסקה אחרי הירידה דמיינו מה היה קורה אם מישהו היה נופל מהאופניים בירידה... לא נעים. רכבנו לאורך המישר בשבילי ה"פודרה" בקושי אפשר לסובב את הפדלים ונורא מכך, האבק הזה הורס לי את האופניים החדשים. ומה יגיד אייזק שצמיגי האופניים הכתומים שלו מתלכלכים (מדי פעם ראיתי אותו מנגב את האופניים בצד של הכפפה בלי שישימו לב, איזו אהבה...). מהמישר פנינו לנחל פארן – נחל מדהים ביופיו ורכיב לאורך כל הדרך. עם הנחל עד "כושי" (יצאנו בשביל האדום קצת לפני פארן לטיפוס קצר וטכני ואחריו גלישה ארוכה ונעימה עד הפונדק.
כושי זה כושי, תמיד נעים לחזור אליו. הגענו למקום חבורה צוהלת, החבר'ה כבר התחילו להרגיש את אילת. אפילו הנמרה פקחה עין עצלה לכבוד החבורה הרעשנית. אחרי ארוחת ערב דשנה אצל כושי פגשנו את הטבח - "ד"ר אינגליש" בכבודו ובעצמו. והוא אל תראו אותו ככה, יש לו קשר למשרד הביטחון בקריה בת"א. כל כמה ימים שולחים לו משם מדבקות "חבר אתה חסר" כדי שיוכל להדביק אותם על כובע הטבחים שלו. תדעו לכם שלאינגליש יש דעות מוצקות בתחומי הפוליטיקה השונים, הוא למשל בעד הנסיגה ונגד ההתנתקות ולפי תאוריית ה"סיגמא" הוא יודע לומר כי אישה היא מינוס וגבר הוא פלוס. את שמו (ואת המילה מלח...) הוא יודע לכתוב בארבע שפות וחוץ מזה הוא מכין תה נפלא. אי אפשר להאשים אותו בכלום, כאן מהשעמום אפילו לנחש יצאו שני ראשים...
נחל פראן – אחד המקומות היפים ביותר בארץ
 
היום השישי והאחרון
 
כביש הערבה אוי כביש הערבה. למרות שמזג האוויר האיר לנו פנים מאוד בשבוע הזה, עדיין לעבור את כביש הערבה זוהי משימה קשה, ארוכה ודורשת סבלנות. רכבנו ורכבנו ורכבנו ו...הגענו ליוטבתה. איזה כיף. אחר כך שוב רכבנו ורכבנו ורכבנו, בלי סוף ובסוף...הרגע המיוחל הגיע – ראינו את אילת מרחוק. דהירה מהירה על האופניים ונכנסנו לטיילת של אילת. האנשים בטיילת הסתכלו עלינו במבט מוזר. מרוב עייפות כמעט התנגשנו בהם. אך לבסוף הטלנו את האופניים ואת גופותינו על הרחבה שממול מלון הרודס. נגמר המסע וכבר התחלנו לדבר על המסע של השנה הבאה...
מלון הרודס הזמין את כל חבורת הרוכבים להתארח במלון על חשבונו ועל כך שלוחות לו תודות חמות.
בערב ערך לנו ראש עיריית אילת קבלת פנים יחד עם גהל – חולת  C.F. אילתית חמודה אמיתית שהאופטימיות שלה נותנת כוח לבריאים.
הגענו לאילת
 
אחרית דבר
 
רכבנו שישה ימים מלאים לאורך כמעט 600 ק"מ
בדרך הצטרפו אלינו רוכבים רבים, כל אחד עם הסגנון שלו והסיפור שלו, עם ישראל.
יש לנו מדינה מדהימה גם בנופיה וגם באנשיה והמגוון מעורר התפעלות.
בקטע של התרומות, אתם יודעים זה אף פעם לא מספיק, אז מי שעוד מעוניין לתרום ולא הספיק יכול לעשות זאת לחשבון בנק: לואמי 10
סניף: 698
מספר חשבון: 12215/91
 
ילדים (הם רק בני 13 !!!), נשים יקרות ונחושות וכל מי שהשתתף במסע הזה, אני מוריד בפניכם את הכובע.
חולי ה-C.F  היקרים – מחזקים אותכם במאבקכם היום יומי במחלה, ישר כוח.
גלריית טיולים       חנות אופניים       מפת האתר       אופניים       אופניים חשמליים       תחזוקת אופניים       הצטרפות למועדון החברים של Spin bike